מאמרים - חוזים
זכרון דברים
חתמנו על זיכרון
דברים
בעקבות שאלות של רבים מגולשינו היקרים, נתייחס הפעם לנושא שגורם, במידה
רבה של צדק, להרבה התלבטויות וקשיים: אותו מסמך הקרוי זיכרון דברים.
האם כדאי לחתום עליו או עדיף להימנע? ואם כן - האם מדובר בחוזה מחייב? ומה
קורה כאשר לא נחתם בסופו של דבר חוזה מפורט? רוב עורכי הדין, שתשאלו לדעתם
בנושא זה, ימליצו לכם, קרוב לוודאי, להימנע מלחתום על זיכרון דברים. בדרך
כלל תקבלו המלצה לגשת ישר להסכם, בלי תחנות ביניים. המלצה זו נובעת בעיקר
בגלל שזיכרון דברים מעלה שאלות משפטיות מסובכות. למשל, האם זהו מסמך מחייב
כמו חוזה? האם אפשר לראות בו חוזה גם אם בסופו של דבר לאנחתם חוזה מפורט,
או שמא מדובר בסך הכל בתרשומת לא מחייבת?
השאלה, האם זיכרון הדברים הוא בגדר חוזה מחייב, עולה דווקא כאשר החוזה המפורט שהיה אמור להיחתם לאחר זיכרון הדברים, לא נחתם - אם בגלל שהעסקה "התפוצצה" והמשא ומתן נכשל בנקודה כלשהי, ואם בגלל שסתם לא נחתם חוזה,והצדדים זנחו את ההמשך ונותר רק זיכרון הדברים. במקרים כאלה, הוויכוח על תקפותו החוזית של זיכרון הדברים יכריע, האם הייתה עסקה או שמא המו"מ בין הצדדים פשוט הסתיים בלא כלום.
כדאי לזכור, שכאשר מדובר בעסקת מכר דירה, השאלה האם זיכרון הדברים הינו הסכם מחייב, היא שאלה חשובה ומכרעת גם לצורך מועדי הדיווח לרשויות המס על העסקה. אם אכן מדובר בחוזה, הרי שמועדי הדיווח רצים מיום החתימה על זיכרון הדברים. שאלות אלה ואחרות יכולות לפרנס הרבה עורכי דין ולכן כדאי לנסות, ככל שזה ניתן, להימנע מראש מכניסה למצב שעלול להיות בעייתי.
לתפוס את הרגע
יחד עם זאת, לעתים החיים חזקים יותר מכל המלצה משפטית, טובה ככל שתהיה.
כך למשל נתאר סיטואציה מאוד שכיחה בקשר למכירת דירה, בה מגיע קונה פוטנציאלי
לדירה, הקונה נראה רציני והמוכר מעוניין "לתפוס" את הרגע, כלומר ליצור באופן מיידי מסמך שיעיד על רצון הצדדים ל"סגור עסקה". מצד שני, באותו שלב הצדדים אינם רוצים או אינם ערוכים עדיין לסגור את כל הפרטים, כלומר לחתום על הסכם מפורט. הם לא ערוכים לכך, משום שסביר שיזדקקו לעו"ד שינסח עבורם חוזה כזה, או שעדיין לא סיכמו פרטים שונים ולכן המצב הוא באמת של תחילת הדרך.
אבל כאמור הצדדים מעוניינים לעגן את אותה הסכמה עקרונית שביניהם, בנייר כלשהו. סיטואציה כזו מביאה לא פעם לניסוח זיכרון דברים וחתימה עליו. במקרים כאלה כותבים בדרך כלל הצדדים, בתוך זיכרון הדברים, משפט כגון: "בתוך מספר ימים ייחתם הסכם מפורט בין הצדדים". האם במקרה שכיח כזה, כמו גם במקרים שכיחים אחרים (מכירת רכב, השכרת נכס) מהווה זיכרון הדברים חוזה? האם לא מספיק לסכם בעל-פה את התנאים ולחכות להכנת חוזה מפורט על-ידי אנשי מקצוע?
הכותרת איננה חשובה נקדים ונאמר, שהכותרת "זיכרון דברים" אינה קובעת את התשובה לשאלות שהצגנו.
העובדה שאתם מכנים מסמך מסוים בשם "זיכרון דברים" ולא חוזה, אינה מעידה בהכרח שלא מדובר בחוזה אלא במשהו שהוא "פחות" מחוזה, או במשהו שהוא פחות מחייב. מה שקובע הוא הבדיקה המהותית של תוכן המסמך והנסיבות לעריכתו - ולא הכותרת שניתנה לו. העיקרון שמכריע את השאלה, האם זיכרון דברים הינו חוזה מחייב או רק תרשומת בלתי מחייבת במסגרת משא ומתן, הינו אותו עיקרון משפטי יסודי, על פיו בוחנים תקיפותו של חוזה. עיקרון זה מחולק לשני מרכיבים: גמירות דעת ומסוימות. הימצאותם של שני המרכיבים יחד תביא למסקנה, שלפנינו חוזה מחייב.
גמירות דעת
גמירות דעת היא אותה "בשלות" שמגיעים אליה שני צדדים בהחלטתם לחתום ולהתקשר בחוזה. אין צורה מסוימת או ניסוח המעיד אוטומטית על גמירות דעת. הדבר עולה מתוך הנסיבות. ניקח למשל מסמך שחסרים בו פרטים מהותיים והוא מלא תנאים וסימני שאלה - סביר לקבוע שלא היתה כאן גמירות דעת, ולכן שלא מדובר במסמך מחייב.
אחד הסעיפים שיכולים לפעמים להעיד על גמירות דעת, הינו סעיף של הפרה, כלומר אם בזיכרון דברים טורחים הצדדים ומכניסים סעיף או סעיפים העוסקים בשאלה, מה קורה אם תהיה הפרה שלו (למשל סעיף של פיצוי מוסכם או סעיף בוררות), יש בכך כדאי להעיד על היותו של זיכרון הדברים מסמך מחייב על כל המשתמע. כל חוזה (בע"פ או בכתב) מבוסס על הצעה וקיבול (קבלת ההצעה): כלומר צד אחד מציע (למכור, להשכיר, להחליף) וצד שני מקבל את ההצעה, או מציע שינויים והצד הראשון מקבל אותם - הליך שכזה מביא ליצירת חוזה. גמירות דעת כאמור היא תנאי הכרחי לקיומו של חוזה.
מסוימות
דרישת המסוימות משמעה, שכדי שמסמך יהיה חוזה מחייב, הוא חייב להכיל
(לצד קיומה של גמירות דעת) גם פירוט של כל התנאים המהותיים לצורך העסקה שבה
מדובר. בהחלט ניתן לשכוח פרט זה או אחר, והרי הדבר קורה לא רק בזיכרון דברים,
אלא גם בחוזים,ולרבות כאשר הצדדים מיוצגים על-ידי עורכי דין. הכוונה היא לא
בהכרח ליצירת מסמך מושלם, אלא למסמך שמכיל את כל התנאים המהותיים לעסקה. לעתים
ניתן להסיק, שדרישת המסוימות נתמלאה, גם אם לא כל הפרטים המהותיים נכתבו במפורש,
אבל ניתן להשלים אותם מתוך הנסיבות. כלומר ניתן להשתכנע שהצדדים בפועל כן
סיכמו את כל הנקודות, אפילו אם לא כולן זכו לעלות על הכתב.
סיבוך
הסכמה בעל-פה לסיכום נקודה זו: קיום דרישת למסויימות גם היא עדות לכוונת
הצדדים, לפיה הגיעו ביניהם להסכמה מחייבת, העולה לדרגת חוזה. בהקשר
זה נעיר, שהדברים עלולים להיות מסובכים עוד יותר כאשר מדובר בהסכמות בעל-פה,
וכידוע חוזה לא חייב להיות בכתב, למעט כשהחוק דורש זאת (למשל במכר מקרקעין).
בדיקת המסוימות היא מאוד חשובה דווקא בהקשר של זיכרון דברים, משום שדווקא
מסמך מסוג זה הוא מטבעו קצר, תמציתי ופחות מפורט ומסוים מחוזה. לכן תלוי מה
השאירו הצדדים מחוץ לזיכרון דברים: האם השאירו פרטים טכניים יותר או השאירו
מחוץ לתמונה פרטים מהותיים ואז בכלל לא מדובר בחוזה מחייב.
מה זה פרטים מהותיים
אין רשימה סגורה של פרטים מהותיים והדבר תלוי בסוג העיסקה. לשם המחשה
ניתן לומר, שזיכרון דברים בעניין מכר דירה למשל, חייב לכלול לפחות את
מחיר המכירה, תנאי התשלום הבסיסיים, מועד מסירת הנכס, הגדרת הנכס ופירטי
הצדדים. נניח שזיכרון דברים כזה כולל את כל הפרטים המהותיים למעט תנאי התשלום
- אם יגיע הדבר לבית משפט, ינסה השופט להתחקות מעדויות הצדדים לגבי
השאלה האם סיכמו לפחות בעל-פה את תנאי התשלום. אם לא - יתכן שיכריע, שלא מדובר
בחוזה מחייב.
יותר חשוב
יש הרבה פסקי דין, שעוסקים בשאלה המעניינת "מה יותר חשוב": היסוד של גמירות הדעת או היסוד של המסויימות. הנטייה בדרך כלל היתה לומר שהרכיב היותר בסיסי בין השניים הוא רכיב גמירות הדעת. דרישת המסויימות היא "גמישה" יותר וניתנת להתייחסות "מקלה" יותר. למרות זאת אנו ממליצים לכם, שאם כבר נאלצתם או רציתם מסיבה כלשהיא, לנסח זיכרון דברים, אזי כדי שהוא יהיה מחייב, כדאי להכניס בו כמה שיותר פרטים ובפרט את כל הפרטים המהותיים לעיסקה בה מדובר.
בתי המשפט שבודקים את תקפותו של זיכרון הדברים, בוחנים מה היה לפני ואחרי החתימה עליו. כלומר, לא רק המסמך קובע, אלא גם התנהגות הצדדים לפני ואחרי.
כך, למשל, ייתכן שהמסמך עצמו חסר בפרטים מסוימים, אולם התנהגות הצדדים אחריו מעידה על כך שסוכמו פרטים נוספים וניתן להשלים פרטים אלה לתוך המסמך. בתי המשפט נוהגים לפעמים לעשות פירוש יצירתי ואקטיבי, הכל כדאי לאתר את המהות ואת הכוונה האמיתית של הצדדים ולא להיות מוגבלים רק במה שכתבו הצדדים במפורש. זה מקשה כמובן על אותה תחבולה, שיש המוצאים לנקוט בה והיא שמצד אחד הם מעוניינים לחייב את הצד השני על-ידי החתמתו על זיכרון הדברים, ומצד שני מעוניינים להשאיר לעצמם אפשרות נסיגה וחרטה, אם יחפצו בכך, על-ידי החתמה על זיכרון דברים כללי וחסר מסוימות - כך הם חושבים ליהנות מכל העולמות. ירצו לחייב את הצד השני לעסקה יטענו שיש זיכרון דברים מחייב כחוזה, ירצו להשתחרר ולבצע עסקה עם גורם אחר, יטענו: לא היה כאן כל מסמך מחייב אלא רק תרשומת במהלך המו"מ. במקרה כזה,יכול בית המשפט להשלים פרטים אל תוך המסמך ולראות בזיכרון הדברים מסמך מחייב.
במקרה כזה ניתן לטעון, שהמשא ומתן בין הצדדים נוהל שלא בתום לב. לפי החוק בישראל, גם אם לא נחתם בסופו של דבר חוזה, ניתן לתבוע אדם בגין הפרת חובת תום הלב במהלך המו"מ. וזה כבר נושא לרשימה נפרדת.
אודות הכותב:
עו"ד עפר שחל,
רח' בן זכאי 6 ת"א, ofer@sh-ez.com,
טל. 035666886,
פקס. 035662555 http://www.sh-ez.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
למידע נוסף וקביעת פגישה עם עו"ד שמש
צרו קשר
* אין באמור לעיל משום תחליף לייעוץ משפטי.
קרניצי 99 רמת גן
טלפון : 03-6131176
פקס : 03-6133674
carmit-law@012.net.il
שלחו כאן את שאלותיכם .
פרופיל המשרד מאמרים קישורים שימושיים צרו קשר